תרבות מקומית ומורשת

ריקוד: יתכן שמבקרים יתמזל מזלו לראות גברים בשורה, מבצעים את האיילה, אוחזים במקלות במבוק דקים ועוברים מסונכרנים למקצב מהיר. צורות ריקוד אחרות כוללות את הרזפה, הכוללת לעיתים קרובות דקלום שירה וריקודים עם פגיונות או רובים. שירה: צורות השירה באיחוד האמירויות הושפעו מקרוב ומרחוק, עם משוררים בולטים רבים שמקורם באמירויות. שירים רבים מונצחים בסגנון קליגרפי, ומביאים אותם לחיים עם חזותיים מרשימים ושירת נבטי היא מרכיב

אומנות מקומית ומלאכת יד עדיין נהוגים בדובאי ובסביבות איחוד האמירויות הערביות. דוגמאות רבות ניתן למצוא בין חנויות הבוטיק סביב השכונות ההיסטוריות של אל פאחי, עם איטרציות מודרניות ואמנותיות המוצגות לעתים קרובות בגלריות שונות בשדרות אלסרקל. קליגרפיה: האלף-בית הערבי הוא השני הנפוץ ביותר ברחבי העולם. דרך כתיבה דקורטיבית המכונה חאט, אשר נובע מהמילה 'קו', 'עיצוב' או 'בנייה'. חינה: אומנות הגוף עם חינה נותרה במקור על

'חסן אלדיאפה' (בעברית 'הכנסת אורחים') הוא חלק מהותי מאורח החיים הבדואי שניתן לייחסו למסורות החיים במדבר. רבים גם סבורים כי אמונות דתיות וכיבוד אורחיו הולכים יד ביד – והמנהגים הללו חיים מאוד בדובאי כיום. אנו מסבירים את היסודות. Marhaba: המילה בערבית לקבלת פנים, משמשת כשנכנסים לבית של מישהו. סלאם אליקום: "שלום עליכם" – עליו אתם עונים "וואליקום סלאם". גהווה: לרוב יוגש לאורחים קפה ערבי

עם כ -200 לאומים המיוצגים בדובאי, אופן הלבוש הוא מגוון להפליא – אך עם זאת הלבוש המסורתי של איחוד האמירויות הוא נועז ומובהק וניתן לראות זאת ברחבי העיר.   הלבוש הלאומי האמירתי הוא סמל לגאווה וזהות שתוכנן מתוך כוונה כפולה, לספק נוחות ודבקות באמונות דתיות. בדובאי גברים לובשים בגד רופף באורך הקרסול מכותנה לבנה, המכונה קנדורה או דישדשה. גותרה מכסה את הראש והיא מוחזקת

    מכפר דייגים קטן למטרופולין של ימינו.